תנ"ך על הפרק - ויקרא א - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ויקרא א

91 / 929
היום

הפרק

פָּרָשַׁת קָרְבַּן עוֹלָה

וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָ֑ה מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם׃אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֝תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃וְשָׁחַ֛ט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְ֠הִקְרִיבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן הַֽכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וְזָרְק֨וּ אֶת־הַדָּ֤ם עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וְהִפְשִׁ֖יט אֶת־הָעֹלָ֑ה וְנִתַּ֥ח אֹתָ֖הּ לִנְתָחֶֽיהָ׃וְ֠נָתְנוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְעָרְכ֥וּ עֵצִ֖ים עַל־הָאֵֽשׁ׃וְעָרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֵ֚ת הַנְּתָחִ֔ים אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְאֶת־הַפָּ֑דֶר עַל־הָעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהוָֽה׃וְאִם־מִן־הַצֹּ֨אן קָרְבָּנ֧וֹ מִן־הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן־הָעִזִּ֖ים לְעֹלָ֑ה זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ׃וְשָׁחַ֨ט אֹת֜וֹ עַ֣ל יֶ֧רֶךְ הַמִּזְבֵּ֛חַ צָפֹ֖נָה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִנְתָחָ֔יו וְאֶת־רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת־פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔ם עַל־הָֽעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהַקֶּ֥רֶב וְהַכְּרָעַ֖יִם יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְרִ֨יב הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהוָ֑ה וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־קָרְבָּנֽוֹ׃וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙ אֶל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמָלַק֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן׃וְשִׁסַּ֨ע אֹת֣וֹ בִכְנָפָיו֮ לֹ֣א יַבְדִּיל֒ וְהִקְטִ֨יר אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַל־הָעֵצִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֑שׁ עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב וכו'. ידוע דהשם רומז לנשמה וכמ"ש מהר"ם דילונזאנו ז"ל כמשז"ל שמו של משיח דהיינו נשמתו. וכיוצא בזה כתב הרמ"ז ז"ל. וידוע דמרע"ה נזדכך חומר שבו ונעשה צורה חומ"ר בקדש כמו נשמה. ואפשר שז"ש ויקרא אל משה דכב יכול קרא לנשמת משה העליונה אשר בשמים ממעל לעורר גופו העומד בארץ שגם היא זך ונקי כמו הנשמה אשר בקרבו. ואח"כ וידבר ה' אליו לגופו ונשמתו שבתוכו אשר בארץ. וידוע מאמר רז"ל דשאלו לחכמה חוטא מה עונשו ואמרה הנפש החוטאת היא תמות. והנבואה אמרה חטאים תרדף רעה והתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר. לז"א מאהל מועד רמז לתורה. לאמר בשביל אמירה אחת מהחכמה והנבואה שהחוטא ימות. לזה מכח התורה שניתנה באהל מועד. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם וכתורה יעשה דיביא קרבן ויתכפר: ויקרא. אל"ף זעירא. פירשו כת הקודמין ז"ל דרמז דחמשים שערי בינה הם ומרע"ה השיג מ"ט ולכך אל"ף זעירא. וראיתי להרב עיר וקדיש מהר"ר יעקב צמח ז"ל שהכריח ממאמרי הזהר הקדוש כי בשער הן' יש חמשים שערים ומרע"ה השיג מ"ט שערים כלם ועוד שער אחד משער החמשים עכ"ד ואפשר שזה רמז אל"ף זעירא לרמוז דשער אחד משער החמשים השיג לבד. ולפי מה שכתבו ז"ל דאל"ף זעירא רמז לשער חמשים שלא השיגו יש לרמוז כי זעיר"א ר"ת זה רבי עקיבא ישיג אותו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שרבי עקיבא השיג שער החמשים. ולמ"ש הרב מהר"י צמח ז"ל דמרע"ה השיג קצת משער החמשים גם כן אתי שפיר מ"ש רז"ל הן כל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא ר"ל כל יקר שהוא שער החמשים כלו ראתה עינו כל דייקא. ולפי דברי הרב מהר"י צמח ז"ל הללו אדברה וירוח לי את אשר אנכי העירותיהו דאמור רבנן דיצ"מ היתה מוכרחת בו בפרק דישראל היו מוטמעים במ"ט שערי סט"א ואילו היו שוהים עוד מעט היו נכנסים בנש"ט והיו נאבדים ח"ו כי מרע"ה לא היה משיג בקדושה אלא מ"ט ולא השיג שער הן'. ולפי זה יש להעיר דבזהר הקדוש ובתיקונים אמרו בכמה דוכתי דהוזכרו חמשים פעמים יצ"מ לרמוז דיצאו בכח חמשים שערי בינה. והרי מרע"ה לא השיג אלא מ"ט והיה אפשר לומר דנהי דמרע"ה לא השיג אלא מ"ט ומטעם זה אם ח"ו ישראל היו נכנסים לחמשים ש"ט היו נאבדים כי לא היה השגה בשער הן' דקדושה. אמנם עכ"ז הגאולה היתה בחמשים ש"ב כמ"ש בזהר הקדוש. אמנם הגאון מהר"ר אלעזר ז"ל בספר מעשה רקח דייק לשון הז"הק דקאמרי דנפקי מסטרא דיובלא ר"ל ממ"ט שערים ולא משער הן' ולפ"ז צריכין אנו למודע"י דאמאי נכתבו בתורה ן' פעמים יצ"מ הי"ל לכתוב מ"ט פעמים דוקא. וי"ל דשפיר כתב ן' דהמ"ט הם מהן' ואינו ר"ל כל החמשים אמנם על פי דברי הרב מהר"י צמח ז"ל יתישב יותר דגם משה רבינו עליו השלום השיג שער אחד מהחמשים ויש לומר דיציאת מצרים היתה בכח המ"ט שערים ושער אחד מהחמשים שהיה משיג מרע"ה וא"ש דנכתבו חמשים פעמים יצ"מ כי גם היה בכח שער אחד משער החמשים. וא"ש מ"ש בזהר הקדוש מסטרא דיובלא כדדייק מהר"א הנזכר דהעיקר היו מ"ט שערים אבל לגאולה העתידה במהרה בימינו יהיו כל חמשים שערים כלם כמ"ש הגאון החסיד ז"ל שם בספר הבהיר מעשה רקח ע"ש באורך וזה אפשר רמז הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ן' פלאות כי הגאולה העתידה תהיה מחמשים ש"ב כלם: אדם כי יקריב מכם וכו'. פירש הרב הגדול מהר"ם בן חביב ז"ל בדרושותיו כ"י דאם נדר להקריב בנו או בתו כיפתח יתן דמיו ויקח בדמיו בהמה לעולה וז"ש אדם כי יקריב מכם כלומר שנדר להקריב מכם בנו או בתו או א' שהוא ברשותו דע מן הבהמה וכו' תקריבו את קרבנכם כי יתן דמיו ויקנה בהמה ויקריבנה ובזה האופן תקריבו את קרבנכם דוקא. זהו תורף דבריו בקצור והרב ז"ל האריך ודרך רמז אפשר להסמיך מ"ש ריב"ל דמי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כלם ואמרו פ"ק דסוטה אדם אפר דם מרה. ונמצא המסתכל בעצם אדם שהוא אפר דם מרה ודאי יכנע ודעתו שפלה עליו. וז"ש אדם כלומר מי שיסתכל מהו אדם אפר דם מרה ונכנע הוי כי יקריב מכם קרבן חשוב כאלו הוא עצמו קרבן ולא קרבן אחד לבד אלא מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן כאלו מכל המינים תקריבו את קרבנכם כל הקרבנות: תקריבו את קרבנכם. ר"ת גימטריא עם הכולל תק"ב כנגד שני חיי האבות שכל חייהם היו קרבים לה' ודבוקים בו ובזכותם תזכו לקרבנות שמקרבים העולמות וגורם יחוד: מן הכשבים או מן העזים. כיון שאמר מן הצאן פשיטא שהוא מן הכבשים או מן העזים אלא לדרשא קא אתי. מן הצאן אלו ישראל שנקראו צאן שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי. מן הכשבים מן הצדיקים שבהם שאין בהם יצה"ר ככשבים הללו. או מן העזים אלו עזי פנים כלן שוים לאחר ששבו בתשובה שלימה בלב שלם. רבינו אפרים ז"ל בפירושו כ"י והוא האריך: אל מקום הדשן. שהיה נבלע שם בנס ואין שם אלא מקומו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך